מכללת פרוג , בני ברק: רח’ ז’בוטינסקי 168 מגדלי שקל   |  ירושלים: רח' שטראוס 3   |  טלפון: 072-2201433

ילדים, זה חוויה של צילום

השיטה הראשונה והיעילה – סוכריות!
ביום יום אני לא אוהבת להשתמש במוצר הזה, אבל ביום צילומים אנחנו מרשים לחרוג.
קונים מארז סוכריות קטנטנות (השרשראות) שלא נראות בתמונות ולא מלכלכות.
עוד בתחילת הצילומים אני מראה לילד את הסוכריות ומסבירה לו שבכל פעם שהוא מצטלם יפה – הוא מקבל אחת באיזה צבע שהוא בוחר.
אני מחביאה להם את הסוכריות בכיסים, בתוך האוטו, בין הרגליים בישיבה, בין דפי הספר, והכל כמובן – כשהוא עומד במקום המיועד, וכך:
א. הרווחנו תמונה בפוזה שרצינו (ידיים בכיסים, מסורת, ישיבה, ועוד…)
ב. תתפסו את הפרצוף הזה כשהוא מצליח להוציא את הסוכרייה – אין על האושר הזה בעולם!
ג. הוא נהיה חבר שלנו לאט לאט. (חשוב לעמוד בהבטחות כדי שהילד לא יאבד אמון, אם הבטחת לו שאחרי שהוא עומד יפה עד 10 הוא מקבל סוכריה – אל תשכחו לתת את הסוכרייה.)
הדבר השני – אביזרים.
בדיוק לזה הם נועדו (וגם כמובן להוסיף יופי), המכונית (תראו לי ילד שלא אוהב?!),
המטוס (אתה יכול להטיס אותו?!), כובע, משקפיים, כסא, דובי, שפן וכל מה שיכול לעניין ולהעסיק את הילד. במיוחד תוך כדי משחק, למשל, 'אתה תסיע את המכונית אלי ואני אחזיר אותה אליך'… 'תאכיל את השפן' 'תעשה לאמא מי בא אלי'… 'איפה מנדי?! קוקו…'
'תחביא את הסוכריות מאחורי הגב המצלמה רוצה לקחת לך…' וכולי.
דבר נוסף וחשוב – דיבור בגובה העיניים
תוך כדי צילום לשאול שאלות כמו מי הגננת שלך? עם ילדי חלאקה על מה שהולך להיות.
איזה צבע סוכריה אתה הולך לבחור? וכך הם גם צוחקים תוך כדי, מדברים, מסתובבים ו…מצטלמים.
לתת לילד/ה מדי פעם להחליט עם מי/ מה/ איך הוא רוצה להצטלם עכשיו. לא פעם הם אפילו מחדשים לי רעיונות! :)
נפעיל ונאתגר אותם בצורה מעניינת – 'אתה יודע להישען על זה כמו סבא?!' 'עכשיו הולכים אחורה', 'תשמור על השלייקס שלא יברחו', 'בוא נשכב כמו בים/ במיטה'….
ילדים סרבנים – לא להילחץ.
חשוב מאוד לתת להם את המרחב שלהם ולא ללחוץ, לנסות לשדל אותם בכל דרך שתעניין אותם. לשאול את האמא מה הילד אוהב, מה ישמח אותו ויעשה לו טוב. החכמה היא להעסיק אותם ותוך כדי לתפוס את הרגעים הטובים. ותופתעו, הם אפילו יאמרו לכם תודה בסוף!
אם יש ילדים (נדיר מאוד, אבל יש) שממש לא הולך איתם לחכות קצת, לתת להם זמן להתרגל, ולזכור שהכל מלמעלה, וסה"כ אנחנו רוצים בטובת הילד ולא יכולים להכריח אותו להצטלם. לפני ואחרי הכל – רצונו של אדם כבודו, וגם ילד קטן הוא בן-אדם לכל דבר. לשדל בדרכים נעימות ויצירתיות.
אף פעם לא להכריח ולא בצעקות ואיומים, הכל בנועם ובכיף, למען חוויית הצילומים ולמען התמונות.
יש ילדים שאוהבים שכולם מתייחסים אליהם, לומר 'עכשיו כולם יראו איך רחלי יודעת לשבת יפה'… ויש ילדים שצריכים דווקא שקט, ולפעמים אפילו נוכחות ההורים מפריעה (ילדי דבק, מכירים?!) במקרה כזה שולחים את ההורים למקום אחר.
אף פעם אל תאמרו לילדים קטנים לחייך – הם יעשו פרצוף מאוד מוזר בדרך כלל, בגיל גדול יותר הם לומדים לחייך. לכן נשתמש באביזרים, נשחק איתם במשחקים מעניינים, נספר להם בדיחות…
נאמר להם לשיר שירים, נעשה הצגות, נאמר לאמא לעשות דברים שיצחיקו אותם באמת, אפילו לשים נעל על הראש ולעשות לי 'קרניים' מאחורי הגב… אין מצחיק מזה, ורואים את השמחה האמיתית בתמונה!
אין כמו תמונות טבעיות וזורמות!
בהצלחה!
מלכי לסקר. צלמת ילדים, ניו בורן ומשפחה. 
סגירת תפריט